בית הספר בחורשה

המתיישבים בכפר סבא נאלצו לעזוב את בתיהם פעמיים:

פעם אחת במלחמת העולם הראשונה ובפעם השנייה – שנתיים אחרי שנגמרה המלחמה, בגלל התקפות הערבים. כשחזרו המתיישבים לכפר סבא בפעם השנייה, בשנת 1924, הם מצאו את בתיהם הרוסים. גם הבניין הציבורי שבו למדו הילדים נהרס. התעוררה שאלה: היכן ילמדו ילדי כפר סבא?

מישהו סיפר לילדים במושבה על בית הספר שהוקם בחורשה בזמן המלחמה, כשהגיעו לכפר סבא פליטים מיפו ומתל אביב. מיד התעורר בילדים החשק לבנות: הם הלכו לחורשה והקימו סוכה גדולה, אחר כך עשו ספסלים ושולחנות מענפי איקליפטוס.

נזכרת התלמידה רבקה זטלר:

"חרתנו על גבי עץ באותיות גדולות: 'כאן בית הספר'. אבל כשהגיע החורף היינו מוכרחים לעזוב את הסוכה. כל בית הספר, שמנה אז פחות מ- 20 ילדים, עבר לתוך חדר שבבית משפחת ריזנבך ואחר כך לבית משפחת סקיבין ולבית וינברג.

רק כעבור שנה זכו התלמידים ל'דירה מרווחת' בת שני חדרים, ארבע כיתות בכל חדר. בכל כיתה – שניים-שלושה תלמידים."

מחלקת החינוך שלחה מירושלים את המורה מר נתן זוטא. הוטל עליו לרכז את ילדי המתיישבים וללמדם, בלי מכשירי לימוד ואפילו בלי ספרים.

מספר המורה נתן זוטא:

"הילדים היו מכל הגילים, חילקנו אותם לקבוצות לפי גילם והשכלתם. מכיוון שהילדים כבר ביקרו בבית הספר בפתח תקווה, כל אחד הביא איתו את ספריו או את ספרי אָחיו הגדול. הלימודים התנהלו לרוב בשיחות בין המורים והתלמידים.

כדי שלא יפריעו זה לזה, לימדו המורים את קבוצות התלמידים בנפרד ליד שולחן ארוך. כל אחד ישב בקצה אחר של החדר. גם ארוחה חמה קיבלנו פעם ביום. לא תמיד היה לחם, כי את הלחם היו מביאים מפתח תקווה ולעתים היה חסר.

את הלימודים ליוו משחקים, טיולים בסביבה, הצגות, חגיגות ונשפים, שבהם לקחו חלק גם כמה מהורי הילדים.

התעודות שחילקנו לילדים היו סמל לתקופה – מצד אחד הייתה תמונת סוכה, ועל ידה הכתובת: 'כי בסוכות ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים', ובצד השני – תמונת ענף שקד, כי כפר סבא הייתה אז מוקפת כרמי שקדים ועליהם גאוותה."